המדיניות של נתניהו, שהלכה והתבהרה ביום א' 27.7, וגרמה לנדנדה הישראלית של 'כן ולא' הפסקת אש, מלבד היותה התחלת הדשדוש של צה''ל בעזה, דבר מסוכן לחיילים, ולמטרות המלחמה, היא למעשה חוסר יכולתו, או רצונו של נתניהו, להכריע בין הליכה עם הגוש המצרי-סעודי, לבין הניתוק הקשה והעמוק ביותר שיתרחש כתוצאה מזה בין וושינגטון לירושלים. זו הסיבה מדוע שבה ועלתה הנוסחה שכבר נכשלה,'כי שקט יענה בשקט'. במצב בו לצד החמאס עומדות ארה''ב, אירופה, איראן, וקטאר, ופעולות צה''ל ברצועה כמעט נפסקו, אין שום סיבה לחמאס להפסיק את האש. חג עיד אל פיטר גם לא יפטור את נתניהו מההחלטה-הכרעה, עם מי ישראל וצה''ל הולכים? הפרטים והניתוח: